תאונת דרכים - חישוב הפיצויים כמה מגיע לי ?
מאת מרק לייזרוביץ, עו"ד
מטרתו של מאמר זה הינה לסקור בקצרה את גובה הפיצויים המגיעים לכם במידה ונפגעתם בתאונת דרכים.
תאונת דרכים מוגדרת כ:" מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
זוהי ההגדרה ה"קלאסית". להגדרה זו תוספות רבות, וקיימים מקרים רבים הנחשבים כתאונת דרכים למרות שאינם עונים על ההגדרה ה"קלאסית" דלעיל.
למקרים נוספים בהם תחשב תאונה כתאונת דרכים ניתן ללמוד מהמאמר "תאונת דרכים - לא מה שחשבת".
קביעת גובה הנכות
עוד לפני שקובעים את גובה הנזק, קיימת חשיבות עליונה לקבוע את גובה הנכות ממנה סובל הנפגע.
בקביעת דרגת הנכות יש לקבוע ראשית מהי הנכות הרפואית הנובעת מהתאונה ולאחר מכן לבחון מהי ההשפעה של אותה נכות רפואית על תפקודו של הספציפי של הנפגע.
קיימות שתי דרכים להערכת הנכות הרפואית הנובעת מהתאונה.
במקרה והמדובר בתאונת דרכים שארעה בעבודה או בדרך אליה או ממנה, והנפגע פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שנכותו תקבע בוועדה לקביעת נכות מעבודה, הרי שהנכות שנקבעת בוועדה הרפואית היא הנכות המחייבת בתיק (הדבר נכון, בשינויים המחייבים, גם לגבי קצין התגמולים במשרד הביטחון).
בכל מקרה אחר, ובהנחה וקיימת ראשית ראייה לנכות (ממצא רפואי כלשהו שממנו שופט יכול להניח שבמידה וימונה מומחה הוא יקבע שתיוותר נכות) הרי שמומחה שימונה מטעם ביהמ"ש (שהינו מומחה אובייקטיבי שאינו תלוי באף צד) הוא זה שיקבע את הנכות הרפואית על בסיסה יתנהל התיק.
הנכות הרפואית נקבעת בהתאם לתקנות של הביטוח הלאומי בהם מפורטת דרגת נכות המתאימה לכמעט כל סוג של פגיעה. המדובר בתקנות מאוד ישנות (משנות ה- 50) שכבר אינן רלוונטיות ברובן, אך עדיין משמשות בסיס לקביעה.
לאחר שנקבעת הנכות הרפואית של הנפגע, עובר ביהמ"ש לקבוע את ההשפעה של אותה נכות על תפקודו של הנפגע.
פס"ד הידוע ביותר בתחום נותן השוואה מאירת עיניים. נניח שאדם נפגע בתאונה בה נכרתו שתי אצבעות ביד שמאל שלו. הנכות הרפואית הנובעת מכך הינה קבועה ועומדת על 10%.
ההשפעה על תפקודו של בעל מכולת תהיה זניחה וסביר להניח שכלל לא תשפיע על כושרו לנהל את המכולת שלו. משכך, נכותו ה"תפקודית" תהיה נמוכה הרבה יותר מ- 10% הנכות הרפואית שנקבעה לו.
לעומת זאת, פגיעה מהסוג הזה על כנר תביא לכך שהוא יאבד לחלוטין את כושרו לשמש ככנר, שכן לא יכול לפרוט על הכינור עוד. לנכות רפואית כזו תהיה השפעה של 100% על תפקודו, ולכן נכותו ה"תפקודית" תעמוד על 100%.
מכאן אנו למדים שקביעת הנכות הרפואית הינה רק השלב הראשון בקביעת הפגיעה בכושרו של אדם לתפקד.
ניתן לומר שבמרבית המקרים מקפידים בתי המשפט לקבוע שדרגת נכותו הרפואית של הנפגע היא גם דרגת נכותו התפקודית. עם זאת, ניתן לומר שככל שהמדובר באדם שעבודתו פיזית יותר והפגיעה שלו בתאונת הדרכים היא בעלת רקע אורטופדי, יטה ביהמ"ש לסטות מדרגת הנכות הרפואית ולקבוע נכות תפקודית בשיעור גבוה יותר.
כך גם ככל שהמדובר באדם שעבודתו דורשת "מחשבה" עמוקה יותר (מהנדס, רופא, עו"ד, פקיד, מורה וכד') הרי שבמקרה של פגיעה נפשית/נוירולוגית יטה ביהמ"ש לסטות מדרגת הנכות הרפואית ולקבוע נכות תפקודית בשיעור גבוה יותר.
ככלל, כאשר המדובר בנכויות בשיעור נמוך (5%-10%) נוטה ביהמ"ש להעריך את הנזק באופן "גלובאלי" ולא להכנס לפירוט רב.
הפיצוי בגין נזקי הגוף הנובעים מתאונת דרכים מחולקים לשני סוגים: פיצוי נזקים ל"עבר" (או "נזק מיוחד") ופיצוי בגין נזקים ל"עתיד" (או "נזק כללי").
נזק מיוחד
במסגרת נזק זה מפצים בעבור כל הנזקים הממוניים שנגרמו לתובע מיום התאונה ועד יום פסק הדין.
אלה הם נזקים שצריך לכאורה להוכיח בראיות של ממש. הכוונה היא שאם טוענים שהוצא כסף בעבור רכישת כיסא גלגלים - צריך להביא קבלה המוכיחה את זה.
מכאן נובע הכלל החשוב ביותר בניהול תיק תאונת דרכים - שמור כל פיסת נייר וקבלה.
נזק זה מתחלקת למספר ראשים:
הפסד השתכרות בעבר
טרם ניכנס לשאלת הפיצוי, חשוב להסביר שבתחום תאונות הדרכים השכר הקובע הוא השכר ברוטו בניכוי מס הכנסה בלבד.
הגישה הרווחת היא לקבוע את השכר בהתאם לממוצע השכר בשלושת החודשים שקדמו לתאונה.
כאשר המדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונה בעבודה, נהוג לקבוע את בסיס השכר בהתאם לבסיס השכר ה"רבע שנתי" שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, שכן ההנחה היא שהמוסד לביטוח לאומי בודק בדיקה קפדנית את גובה השתכרותו של הנפגע לפני שהוא קובע אותו.
כאשר המדובר בקטין הרי שלתקופה שעד גיל 21 אין מקום לפצותו בדר"כ (אלא במקרים מיוחדים בהם הוא הוכיח שהפסיק את לימודיו לפני שהיה בן 18 וכבר התחיל לעבוד ולהשתכר).
בסיס שכרו של קטין או צעיר בתחילת הדרך (כצעיר יחשב בדר"כ חייל או סטודנט, שההנחה לגביהם היא שהם טרם הצליחו למקם עצמם בשוק העבודה לפני התאונה) הינו השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה. נכון לאוקטובר 2007, המדובר על 6,800 ש"ח.
קטינים וצעירים בתחילת הדרך בד"כ לא יפוצו בעבור הפסדי שכר לעבר אלא מגיל 21.
עוד נתון חשוב לגבי השכר בתאונות דרכים הוא שמי שמשתכר מעל שילוש השכר הממוצע במשק (השכר הממוצע במשק נכון לספטמבר 2007 עומד על 7,789 ש"ח ברוטו) יהיה זכאי לפיצוי רק לפי שילוש השכר הממוצע במשק.
בראש נזק זה מפוצה הנפגע בגין הפסדי ההשתכרות שלו מיום התאונה ועד יום מתן פס"ד.
בתקופת אי הכושר המלא (דהיינו, בתקופה בה לנפגע יש ימי מחלה) בדר"כ הפיצוי יהיה מלא.
לאחר תקופה זו קיימות שתי גישות לפיצוי.
הגישה הראשונה הינה גישת הפיצוי לפי ההפסד בפועל, ובה מפצים את הנפגע בגין ההפרש שבין השתכרותו לפני התאונה לבין השתכרותו אחרי התאונה. לדוגמא, אם לפני התאונה השתכר הנפגע 5,000 ש"ח ולאחר התאונה (ובתום תקופת אי הכושר) השתכר הנפגע 3,000 ש"ח הרי שגובה הפיצוי יהיה 2,000 ש"ח לחודש ממועד תום תקופת אי הכושר ועד מועד פסק הדין (או עד מועד השינוי בשכר).
הגישה השנייה דוגלת בפיצוי לפי ההפסד הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה מהנכות, גם אם ההפסד בפועל הוא גבוה יותר או נמוך יותר. כך למשל, אם לפני התאונה השתכר הנפגע 5,000 ש"ח ונגרמו לו בתאונה 10% נכות, הרי שגובה הפיצוי יהיה 500 ש"ח לחודש (5,000 ש"ח X 10%) ממועד תום תקופת אי הכושר (או ממועד התגבשות הנכות) ועד למועד פס"ד.
השימוש בגישה הראשונה נפוץ יותר בנכויות הגבוהות, שם ניתן לקשור בקשר סיבתי ישיר את ההפסד עם הנכות המשמעותית. כך למשל, נפגע שנקבעו לו 50% נכות אורטופדית ושכרו נפגע ב- 60% (מ- 5,000 ש"ח ל- 2,000 ש"ח), יפוצה, ככל הנראה, לפי ההפסד הממשי של שכרו (3,000 ש"ח).
השימוש בגישה השנייה נפוץ יותר בנכויות הנמוכות, שם ההנחה היא שככל שקיימת פגיעה משמעותית בשכר היא אינה קשורה, בדר"כ, לנכות הנובעת מהתאונה. עם זאת, יש עדיין מקום לפצות את הנפגע לפחות בחלק היחסי שפגיעה בשכרו שגורמת, באופן פוטנציאלי, נכותו. כך למשל, אם שכרו של נפגע הופחת ב- 50% (מ- 5,000 ש"ח ל- 2,500 ש"ח) אך נכותו הינה 10%, הרי שהוא יפוצה, ככל הנראה, ב- 500 ש"ח לחודש (5,000 ש"ח X 10%) ולא ב- 2,500 ש"ח כפי פגיעתו הממשית.
קיימים כמובן מקרים בהם יחושב ההפסד בפועל למרות שהמדובר בנכות נמוכה (כך למשל, במקרה הכנר שהובא לעיל).
הוצאות רפואיות ושיקומיות לעבר
הכלל הוא שהוצאות רפואיות מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולכן ככל שהטיפולים הרפואיים הנזקקים כלולים ב"סל התרופות" אין מקום לפצות עבורן.
עם זאת, ככל שהנפגע נזקק לטיפול שאינו כלול בסל התרופות, ומומחה ביהמ"ש התייחס לטיפול זה באופן מיוחד, הרי שהנפגע יפוצה בעבורו באופן מלא, בכפוף להצגת קבלות (שכן, כאמור המדובר בנזק מיוחד, שדרוש להוכיחו בראיות של ממש). כך למשל, אם נזקק אדם לניתוח פלסטי שעלותו אינה כלולה "בסל התרופות", יפוצה אותו אדם בעלות הניתוח המוצע בהתאם למחירים אותם יקבע המומחה.
יצויין, בהערת אגב, שהפסיקה קובעת שלא ניתן לחייב אדם לעשות ניתוח רק כדי להפחית מנזקו.
במידה והמומחה אינו בקיא במחירים, ממנים (במקרים הקשים) מומחה לצרכים שיקומיים שיקבע את הצרכים הרפואיים והאחרים של הנפגע וכן את עלותם.
במקרים המאוד קשים, ימונה מומחה "כלכלי" אשר יעריך את עלויות "התאמת הדיור" הנדרשים לנפגע. כך למשל, במקרים של פגיעת ראש קשה, נדרש לפעמים שהנפגע ישהה בטמפרטורה מסוימת בלבד, ולכן המומחה יעריך את עלותו של מזגן ועלות החשמל הנוספת בעקבות כך.
דוגמא נוספת היא הדוגמא של הנפגע שאינו שולט על הסוגרים. בשכזה, ימונה מומחה שיעריך את עלות החיתולים החד פעמיים ואת עלות הכביסה המוגברת בעקבות ההרטבה.
חשוב מאוד לציין שבמקרה והמדובר בתאונת דרכים שהינה תאונה בעבודה (כפי שהוסבר לעיל), הרי שבמלוא העלויות הרפואיות נושא המוסד לביטוח לאומי (בכפוף לסייגים מסוימים, שמפאת אורך המאמר, לא אתייחס אליהם כאן).
למרות כל האמור לעיל, הרי שברוב המקרים, גם כאשר אין קבלות ואפילו במקרים בהם לא נותרה נכות, נוהגים בתי המשפט לפסוק סכומים הנעים בין כמה מאות שקלים לכמה אלפי שקלים כ"פיצוי גלובאלי" ברכיב זה.
הוצאות ניידות בעבר
ההנחה היא שאדם שנפגע נזקק לעזרה על מנת להתנייד לצורך טיפוליו הרפואיים ולעיתים נזקק לעזרה מוגברת לצורכי ההתניידות היומיים שלו.
במקרים הקשים ממונה מומחה שיקומי שיקבע את צורכי הניידות של הנפגע, ולעיתים אף נקבע שהנפגע זקוק לשיקום באמצעות רכב, או לפחות להבטחת האפשרות שירכוש רכב המתאים לנכותו.
המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת ניידות לנפגעים הזכאים לכך, בהתאם לרשימה שמפורסמת על ידי משרד האוצר. עיקר הזכאים לקצבה זו הינם נפגעי רגליים.
גם את רכיב נזק זה צריך להוכיח בראיות של ממש (קבלות עבור דלק, מוניות, אוטובוסים וכדומה) וגם ברכיב זה נוטה ביהמ"ש לפצות את הנפגע בסכום "גלובאלי" כאשר אין לו קבלות.
עזרת הזולת בעבר
נפגע הזקוק לעזרת הזולת בפעולות היום יום זכאי לפיצוי בגין עזרה זו.
במידה והנפגע משלם מכיסו עבור העזרה (שוכר שירותים של עובד משק בית), הרי שהוא זכאי להוצאות שהוציא בפועל.
במרבית המקרים, ולאור הפרקטיקה הנוהגת במקומותינו, להעסיק עזרה בשכר ולא לדווח על תשלום השכר לשלטונות המס, הרי שביהמ"ש נאלץ בדר"כ להעריך את שווי העזרה בשכר.
נכון להיום מוערכת שעת עזרה בשכר בסך של 35 ש"ח.
קיימים מקרים רבים בהם לנפגעים אין כסף לשלם עבור עזרה בשכר, והם נעזרים בבני משפחתם לצורך עזרה.
ככל שהעזרה אינה חורגת ממה שמצפים מבן משפחה סביר לעזור לבן משפחה אחר השרוי במצוקה, הרי שביהמ"ש יטה לפצות על הצד הנמוך. ככל שהמדובר בעזרת בני משפחה אינטנסיבית יותר, ביהמ"ש יטה לפצות באופן דומה לאופן שהוא מפצה נפגעים ששכרו עזרה.
נהוג לפסוק שעות עזרה לפי מצבו של הנפגע ולחלק את הפיצוי לתקופה הסמוכה לאחר האירוע (תקופת "אי הכושר") ולתקופה שלאחרי אי הכושר ועד ליום מתן פס"ד.
בתקופת אי הכושר, נהוג לפסוק לפי חומרת הפגיעה. אם הנפגע היה מנוע לחלוטין מלעשות כל פעולה, ונדרש לעזרה סביב השעון, הרי שהיו מקרים בהם פוצה הנפגע עבור 24 שעות עזרה ביום.
במקרים בהם הפגיעה של הנפגע מונעת ממנו מלסייע בביצוע עבודות הבית, נהוג לפצות את הנפגע לפי 5 שעות עזרה שבועיות (בדומה למספר השעות שצפוי ממשק בית לשכור לעזרה בשבוע עבור ביצוע עבודות הבית הקשות).
לאחר שמתייצבת הנכות, הרי שקביעת שעות העזרה תלויה רבות בסוג הנכות. ככל שהמדובר בנכות אורטופדית או נוירולוגית המגבילה בתנועה או בתחושה, הרי ששעות העזרה להם יזקק הנפגע גדולות יותר.
נזק כללי
הנזק הכללי הינו הנזק שאינו ניתן להערכה ממונית במועד מתן פסק הדין, וזאת בשל העובדה שהוא צופה פני עתיד.
למעשה הנזק הכללי הוא תמונת מראה של הנזק המיוחד, וכל הרכיבים (למעט אחד) קיימים גם בפיצוי הכללי.
ההבדל המשמועתי היחידי בין הפיצוי לעבר לפיצוי לעתיד הוא שיטת החישוב שתוסבר להלן.
הבדל נוסף הוא שבניגוד לעבר, כאשר לנפגע לא נותרת נכות צמיתה, מרבית רכיבי הנזק לעתיד חסומים בפניו, ולמעשה למעט כאב וסבל ובמקרים חריגים מאוד גם הפסד השתכרות לעתיד, הנפגע לא יפוצה בעבור נזקים לעתיד.
על מנת להעריך את הנזק העתידי צריך להכיר כמה מושגים בסיסיים.
המושג הראשון, והחשוב ביותר, הינו "נוסחת ההיוון". מטרתה של נוסחה זו היא להעריך מהו השווי של הפסד חודשי קבוע בעתיד נכון להיום. דהיינו - כמה שווה היום הפסד של 1 ש"ח בחודש למשך X שנים.
עריכת חשבון בהתאם לנוסחת היוון נקרא "חשבון אקטוארי", וזו דרך החשבון הנפוצה ביותר במישור הנזק הכללי.
ה"הגיון" הבריא אומר, שאם מפסידים 1 ש"ח לחודש למשך 10 שנים, אז כדי לחשב כמה כסף הפסדנו במשך אותם 10 שנים צריך לעשות 1 ש"ח X 10 שנים X 12 חודשים = 120 ש"ח.
ה"הגיון" הכלכלי-משפטי קובע שה"שקל" של היום שווה יותר מה"שקל" של מחר, ולכן כדי להעריך כמה שווה ה"שקל" של מחר, צריך להכפיל את ההפסד ב"מקדם היוון" שמטרתו להעריך את שווי השקל של מחר - היום.
כדי לא לסבך את המאמר, נסביר שעבור כל שנה בעתיד, צריך להפחית (בערך) 1.15% מהמכפלה ה"הגיונית". ונדגים.
נחזור לדוגמא של הפסד של 1 ש"ח לחודש למשך 10 שנים.
החישוב לפי נוסחת ההיוון יהיה :
1 ש"ח X 10 שנים X 12 חודשים X 88.5% (הפחתה של 1.15% X 10 שנים) = 106.2ש"ח.
החשבון דעליל הוא מאוד לא מדוייק, וככל שהשנים עולות - כך השונות בחישוב גדולה יותר. המדובר על ממוצע מוערך שנועד לצרכי פשטות החשבון והבנת העיקרון, וייתכנו סטיות של כ- 10%± מהתוצאה הנכונה.
כאן תוכל למצוא את טבלת מקדמי היוון ("השווי הנוכחי של קצבה/הפסד חודשי קבועים על בסיס ריבית בשיעור 3%).
המושג השני שחשוב להכיר הוא תוחלת חיים.
על פי הנתונים המפורסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - הרי שתוחלת החיים הממוצעת של גבר עומדת על 73.8 שנים ושל אישה עומדת על 82.3 שנים.
ככל שגילך מבוגר יותר, כך תוחלת החיים שנותרה לך גבוהה יותר. לדוגמא: גבר שנולד היום צפוי לחיות 77.4 שנים. לעומד זאת, גבר שהיום הוא בן 77 צפוי לחיות עוד כ- 9 שנים.
הטבלה המלאה של תוחלת החיים מצויה באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
אובדן כושר השתכרות בעתיד
ממש בדומה לרכיב נזק זה בעבר, יש לקבוע מהו בסיס השכר הרלוונטי לחישוב.
כאמור, כאשר המדובר בקטינים או צעירים בתחילת הדרך, יש להעמיד את גובה ההשתכרות על השכר הממוצע במשק (6,800 ש"ח נכון ל- 10/07).
לאחר קביעת גובה השכר יש להכפילו בגובה הנכות התפקודית שנקבעה ובמקדם ההיוון עד גיל הפרישה.
ככל שהמדובר בקטין, יש לערוך את החישוב רק מגיל 21 עד לגיל הפרישה.
גיל הפרישה לשכיר ו/או שכירה עומד על 67, ואילו לעצמאי עד 70.
לצורך הדוגמא נדבר על נפגע בן 30, שנקבעו לו 10% נכות תפקודית ושהשתכר 5,000 ש"ח ועבד כשכיר. לאותו אדם נותרו 37 שנות עבודה.
משכך, החישוב ה"לא מדוייק" יוביל לתוצאה:
10% נכות תפקודית X 5,000 ש"ח X 37 שנים X 12 חודשים X 57.45% (100% - 1% עבור כל שנה) = 127,539 ש"ח.
החישוב המדויק יוביל לתוצאה:
10% נכות תפקודית X 5,000 ש"ח X 267.9936 (מקדם היוון ל- 37 שנים) = 133,996 ש"ח.
זאת אומרת שהחישוב ה"לא מדויק" סטה בכ- 5% מהחישוב המדויק, אך נתן הערכה ריאלית לגבי גובה הפיצוי.
בנכויות נמוכות לא נהוג לפצות את הנפגע במלוא החישוב ה"אקטוארי" אלא נהוג לפצות בפיצוי גלובאלי בשיעור מסוים מתוך הפיצוי האקטוארי.
ככל שהנכות התפקודית הינה בתחום המפריע יותר לתפקודו של הנפגע בעבודה, כך גובה הפיצוי הגלובאלי יהיה קרוב יותר לגובה הפיצוי האקטוארי.
כך למשל, אם ניקח את הדוגמא דלעיל, בה הפיצוי האקטוארי עומד על כ- 130,000 ש"ח, סביר להניח, שככל שהמדובר בנכות אורטופדית והנפגע הוא פועל כפיים, יטה ביהמ"ש לפסוק כ- 70% מהחשבון האקטוארי, ויעמיד את הפיצוי ברכיב זה על כ- 90,000 ש"ח.
עזרת הזולת בעתיד
השיקולים המנחים את ביהמ"ש ברכיב נזק זה דומים מאוד למעשה לשיקולים המנחים את ביהמ"ש לפסוק פיצוי בעבור עזרת הזולת בעבר.
היינו, ככל שהנפגע שילם בעבר (עד למועד פס"ד) עבור העזרה, והוא אף צפוי לשלם בעבודה בעתיד, הרי שיש להעריך מהי כמות ההוצאה החודשית שיוציא הנפגע על עזרה בשכר ולמשך איזו תקופה.
לעיתים רבות מחשב ביהמ"ש את סכום הפיצוי בחשבון "אקטוארי" עד תום תוחלת חייו של הנפגע.
כאמור, ולצורך הדוגמא, ניקח את המקרה ה"קלאסי" בו מחליט ביהמ"ש שנפגע האורטופדי זקוק ל- 5 שעות עזרה שבועיות בשל נכותו עד תום תוחלת חייו.
נניח שאותו נפגע הוא בן 30. תום תוחלת חייו הצפוייה (החשבון נערך מגיל 0 ולא מגיל 30, לצורך הנוחות) הינה בעוד כ- 44 שנים.
משכך, חשבון הפיצוי הלא מדויק (שנערך באופן גס ולא מדויק ולא בהתאם לתוחלת החיים המתחשבת בגילו הנוכחי ולא בהתאם למקדם ההיוון המדויק) עומד על :
35 ש"ח לשעה X 5 שעות שבועיות X 4.2 שבועות בחודש X 12 חודשים בשנה X 44 שנים X 49.4% (לפי 100% - 1.15% לכל שנה) = 191,711 ש"ח.
חשבון מדויק (בהתאם לתוחלת חיים משוערכת בהתאם לגיל ומקדם היוון מדויק) עומד על:
35 ש"ח לשעה X 5 שעות שבועיות X 4.2 שבועות בחודש X 292.9697 (מקדם היוון למשך 44.1 שנים) = 215,332 ש"ח.
זאת אומרת שהחישוב ה"לא מדויק" סטה בכ- 10% מהחישוב המדויק, אך נתן הערכה ריאלית לגבי גובה הפיצוי.
הוצאות רפואיות ושיקומיות והוצאות ניידות לעתיד
גם כאן, כמו ברכיב הנזק הזהה לעבר, הכלל הוא שהוצאות רפואיות מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולכן ככל שהטיפולים הרפואיים הנזקקים כלולים ב"סל התרופות" אין מקום לפצות עבורן.
עם זאת, ככל שהנפגע נזקק לטיפול שאינו כלול בסל התרופות, ומומחה ביהמ"ש התייחס לטיפול זה באופן מיוחד, הרי שהנפגע יפוצה בעבורו באופן מלא.
גם כאן, מוערכת נזקקותו לעזרה מוגברת לצורכי ההתניידות היומיים שלו.
הרעיון הוא שאת הערכת הנזקקות של הנפגע החודשית יש להכפיל במקדם ההיוון הרלוונטי עד תום תוחלת חיים.
ושוב, בנכויות נמוכות, סביר יותר להניח שביהמ"ש יפסוק סכום פיצוי גלובאלי לעתיד ולא יערוך חשבון מדוייק.
נזק שאינו נזק ממון ("כאב וסבל")
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קבע נוסחה חשבונית מדויקת לחישוב הנזק שאינו ממוני, והיא "אחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות לצמיתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה".
ה"סכום המקסימאלי", נכון להיום, הינו בערך 149,000 ש"ח.
היינו, במידה ונגרמו 10% נכות, מגיע לנפגע 14,900 ש"ח (1% X 149,000 ש"ח X 10 אחוזי הנכות שנגרמו בתאונה).
במידה והנפגע היה בן 30 ומעלה ביום התאונה, הרי שמהסכום דלעיל יופחת 1% מהפיצוי בעבור כל שנה מעל גיל 30.
היינו, נניח שהנפגע מהדוגמא לעיל הינו בן 35 (5 שנות הפחתה), מגיע לנפגע 14,155 ש"ח (1% X 149,000 ש"ח X 10 אחוזי נכות שנגרמו בתאונה X 95% (המהווים הפחתה של 1% בעבור כל שנה מעל גיל 30).
מעבר לסכום זה, מגיע לנפגע כ- 300 ש"ח עבור כל יום אשפוז (כולל "אשפוז יום") בו שהה בביה"ח בעקבות התאונה.
עולה השאלה מה קורה אם נקבע שלנפגע לא נותרה נכות.
לכאורה, בהתאם לנוסחה, לא מגיע לנפגע כלום (1% X 149,000 ש"ח X 0 נכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה).
לצורך כך נקבע בתקנות שלביהמ"ש נתונה סמכות לפסוק עד 10% מהסכום המקסימאלי.
היינו בכל מקרה שלא נותרה נכות, או בכל מקרה שהנכות שנקבעה נמוכה מ- 10%, לביהמ"ש יש סמכות לפסוק פיצוי ברכיב זה בשיעור של עד 14,900 ש"ח.
על כל סכומי הפיצוי ברכיב זה, יש להוסיף ריבית והצמדה מיום התאונה ועד ליום הפיצוי.
שכר טרחת עורך דין
כללי לשכת עורכי הדין קובעים באופן חד משמעי מהוא שכר הטרחה המגיע בגין הטיפול התיק תאונת דרכים.
המדובר במדרג התלוי בשלב בהליך בו מתקבל הפיצוי.
אם הפיצוי מתקבל בשלב המשא ומתן בטרם הוגשה תביעה לביהמ"ש - זכאי הנפגע שלפיצוי שלו יוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 8%.
אם הפיצוי מתקבל לאחר הגשת תביעה לביהמ"ש - זכאי הנפגע שלפיצוי שלו יוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 11%.
אם הפיצוי מתקבל בשלב שבו מתקיים דיון בתביעה (דהיינו - שלב הבאת הראיות) - זכאי הנפגע שלפיצוי שלו יוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%.
מקרה מבחן
לאחר שסקרנו לעיל את כל רכיבי הפיצוי הן לעבר והן לעתיד, ניקח מקרה מבחן אחד ונראה איזה פיצוי צפוי הנפגע לקבל.
א', אדם צעיר בן כ- 27, עובד כמחסנאי בחברה גדולה.
א' נפגע בתאונת דרכים שאיננה תאונה בעבודה ב- 7/2005, ומומחה של ביהמ"ש בתחום האורטופדי קבע כי לא' נותרו 5% נכות אורטופדית כאשר המגבלה העיקרית שלו היא בתנועות כיפוף הגב.
מגבלה זו גם מפריע לו להתפלל.
א' הרוויח לפני התאונה כ- 5,000 ש"ח (לאחר ניכוי מס הכנסה).
לא' אושרו כ- 14 ימי מחלה.
לאחר מכן שב א' לעבוד, והיום הוא עובד באותו מקום.
נערוך כעת את חשבון נזקיו של א':
הפסד השתכרות בעבר
כאמור, בסיס שכרו של א' עומד על 5,000 ש"ח.
לתקופת אי הכושר, נפצה אותו בפיצוי מלא:
0.5 חודש (14 יום הם כחצי חודש) X 5,000 ש"ח = 2,500 ש"ח.
כאמור, לאחר מכן שב א' לעבודה מלאה ולא הפסיד יותר כסף.
לכאורה אין מקום לפצות אותו בפיצוי נוסף.
יחד עם זאת, סביר להניח שביהמ"ש יפצה אותו בפיצוי נוסף על ההפסד הפוטנציאלי של האפשרות להתקדם בעבודה בהתבסס על נכותו הקבועה מתום תקופת אי הכושר ועד ליום פס"ד (1/08):
27 חודשים (מתום תקופת אי הכושר ב- 8/05 ועד ליום מתן פס"ד) X 5% נכות X 5,000 ש"ח = 6,750 ש"ח.
סה"כ הפיצוי ברכיב זה : 11,750 ש"ח.
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
לאור העובדה שהמדובר בתאונה שלא הותירה נכות משמעותית, סביר להניח שביהמ"ש יפצה את הנפגע בסכום גלובאלי נמוך בשיעור שלא יעלה על 2,500 ש"ח.
הוצאות ניידות לעבר ולעתיד
ושוב, מכיוון שהמדובר בתאונה שלא הותירה נכות משמעותית, סביר להניח שביהמ"ש יפצה את הנפגע בסכום גלובאלי נמוך בשיעור שלא יעלה על 1,000 ש"ח.
עזרת הזולת לעבר ועתיד
ככל הנראה יפצה ביהמ"ש את הנפגע בסכום של כ- 1,000 ש"ח בגין עזרת הזולת בתקופת אי הכושר. סכום זה מבטא כ- 30 שעות עזרה בשכר, ולאור הנכות הנמוכה המדובר בפיצוי סביר בהחלט.
לעתיד סביר להניח שביהמ"ש יפצה את הנפגע בעוד 2,500 ש"ח, המהווים מספר שעות עזרה מצומצם בשנה למשך תקופת חייו מתוך ציפייה שבשלב כזה או אחר יתרגל הנפגע לתפקד במומו.
הפסד השתכרות לעתיד
חשבון אקטוארי לפי 5% נכות X 5,000 ש"ח X 267.9936 (מקדם היוון עד 67) = 67,000 ש"ח.
סביר להניח שלאור הנכות הנמוכה ולאור העובדה שהנפגע שב לעבודה סדירה ולא הפסיד כסף מתום תקופת אי הכושר ועד למועד פס"ד, יפצה ביהמ"ש את הנפגע בפיצוי גלובאלי בשיעור של 60% מהחשבון האקטוארי.
סה"כ ברכיב זה - 40,000 ש"ח (67,000 ש"ח X 60%).
כאב וסבל
על פי הנוסחה, מגיע לתובע כ- 7,500 ש"ח.
עם זאת, ולאור נתוני התיק לפיהם מתקשה התובע בתפילה ולאור העובדה שבכל זאת מדובר בנכות המשפיעה על תפקודו, ייטה ביהמ"ש לפסוק לו סכום גבוהה יותר.
סביר להניח שביהמ"ש יפסוק לו כ- 11,000 ש"ח.
סה"כ הנזק:
הפסד השתכרות בעבר - 11,750 ש"ח
הוצאות רפואיות - 2,500 ש"ח
הוצאות ניידות - 1,000 ש"ח
עזרת הזולת - 3,500 ש"ח
אובדן כושר השתכרות בעתיד- 40,000 ש"ח
כאב וסבל- 11,000 ש"ח
סה"כ 69,750 ש"ח
על סכום זה יש להוסיף את שכר הטרחה הרלוונטי, וכן החזר האגרה ששולמה.
אני מקווה שמאמר זה סייע בידכם לקבל מושג על עולם הפיצויים בתאונות דרכים.
מאת מרק לייזרוביץ, עו"ד
מטרתו של מאמר זה הינה לסקור בקצרה את גובה הפיצויים המגיעים לכם במידה ונפגעתם בתאונת דרכים.
תאונת דרכים מוגדרת כ:" מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
זוהי ההגדרה ה"קלאסית". להגדרה זו תוספות רבות, וקיימים מקרים רבים הנחשבים כתאונת דרכים למרות שאינם עונים על ההגדרה ה"קלאסית" דלעיל.
למקרים נוספים בהם תחשב תאונה כתאונת דרכים ניתן ללמוד מהמאמר "תאונת דרכים - לא מה שחשבת".
קביעת גובה הנכות
עוד לפני שקובעים את גובה הנזק, קיימת חשיבות עליונה לקבוע את גובה הנכות ממנה סובל הנפגע.
בקביעת דרגת הנכות יש לקבוע ראשית מהי הנכות הרפואית הנובעת מהתאונה ולאחר מכן לבחון מהי ההשפעה של אותה נכות רפואית על תפקודו של הספציפי של הנפגע.
קיימות שתי דרכים להערכת הנכות הרפואית הנובעת מהתאונה.
במקרה והמדובר בתאונת דרכים שארעה בעבודה או בדרך אליה או ממנה, והנפגע פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שנכותו תקבע בוועדה לקביעת נכות מעבודה, הרי שהנכות שנקבעת בוועדה הרפואית היא הנכות המחייבת בתיק (הדבר נכון, בשינויים המחייבים, גם לגבי קצין התגמולים במשרד הביטחון).
בכל מקרה אחר, ובהנחה וקיימת ראשית ראייה לנכות (ממצא רפואי כלשהו שממנו שופט יכול להניח שבמידה וימונה מומחה הוא יקבע שתיוותר נכות) הרי שמומחה שימונה מטעם ביהמ"ש (שהינו מומחה אובייקטיבי שאינו תלוי באף צד) הוא זה שיקבע את הנכות הרפואית על בסיסה יתנהל התיק.
הנכות הרפואית נקבעת בהתאם לתקנות של הביטוח הלאומי בהם מפורטת דרגת נכות המתאימה לכמעט כל סוג של פגיעה. המדובר בתקנות מאוד ישנות (משנות ה- 50) שכבר אינן רלוונטיות ברובן, אך עדיין משמשות בסיס לקביעה.
לאחר שנקבעת הנכות הרפואית של הנפגע, עובר ביהמ"ש לקבוע את ההשפעה של אותה נכות על תפקודו של הנפגע.
פס"ד הידוע ביותר בתחום נותן השוואה מאירת עיניים. נניח שאדם נפגע בתאונה בה נכרתו שתי אצבעות ביד שמאל שלו. הנכות הרפואית הנובעת מכך הינה קבועה ועומדת על 10%.
ההשפעה על תפקודו של בעל מכולת תהיה זניחה וסביר להניח שכלל לא תשפיע על כושרו לנהל את המכולת שלו. משכך, נכותו ה"תפקודית" תהיה נמוכה הרבה יותר מ- 10% הנכות הרפואית שנקבעה לו.
לעומת זאת, פגיעה מהסוג הזה על כנר תביא לכך שהוא יאבד לחלוטין את כושרו לשמש ככנר, שכן לא יכול לפרוט על הכינור עוד. לנכות רפואית כזו תהיה השפעה של 100% על תפקודו, ולכן נכותו ה"תפקודית" תעמוד על 100%.
מכאן אנו למדים שקביעת הנכות הרפואית הינה רק השלב הראשון בקביעת הפגיעה בכושרו של אדם לתפקד.
ניתן לומר שבמרבית המקרים מקפידים בתי המשפט לקבוע שדרגת נכותו הרפואית של הנפגע היא גם דרגת נכותו התפקודית. עם זאת, ניתן לומר שככל שהמדובר באדם שעבודתו פיזית יותר והפגיעה שלו בתאונת הדרכים היא בעלת רקע אורטופדי, יטה ביהמ"ש לסטות מדרגת הנכות הרפואית ולקבוע נכות תפקודית בשיעור גבוה יותר.
כך גם ככל שהמדובר באדם שעבודתו דורשת "מחשבה" עמוקה יותר (מהנדס, רופא, עו"ד, פקיד, מורה וכד') הרי שבמקרה של פגיעה נפשית/נוירולוגית יטה ביהמ"ש לסטות מדרגת הנכות הרפואית ולקבוע נכות תפקודית בשיעור גבוה יותר.
ככלל, כאשר המדובר בנכויות בשיעור נמוך (5%-10%) נוטה ביהמ"ש להעריך את הנזק באופן "גלובאלי" ולא להכנס לפירוט רב.
הפיצוי בגין נזקי הגוף הנובעים מתאונת דרכים מחולקים לשני סוגים: פיצוי נזקים ל"עבר" (או "נזק מיוחד") ופיצוי בגין נזקים ל"עתיד" (או "נזק כללי").
נזק מיוחד
במסגרת נזק זה מפצים בעבור כל הנזקים הממוניים שנגרמו לתובע מיום התאונה ועד יום פסק הדין.
אלה הם נזקים שצריך לכאורה להוכיח בראיות של ממש. הכוונה היא שאם טוענים שהוצא כסף בעבור רכישת כיסא גלגלים - צריך להביא קבלה המוכיחה את זה.
מכאן נובע הכלל החשוב ביותר בניהול תיק תאונת דרכים - שמור כל פיסת נייר וקבלה.
נזק זה מתחלקת למספר ראשים:
הפסד השתכרות בעבר
טרם ניכנס לשאלת הפיצוי, חשוב להסביר שבתחום תאונות הדרכים השכר הקובע הוא השכר ברוטו בניכוי מס הכנסה בלבד.
הגישה הרווחת היא לקבוע את השכר בהתאם לממוצע השכר בשלושת החודשים שקדמו לתאונה.
כאשר המדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונה בעבודה, נהוג לקבוע את בסיס השכר בהתאם לבסיס השכר ה"רבע שנתי" שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, שכן ההנחה היא שהמוסד לביטוח לאומי בודק בדיקה קפדנית את גובה השתכרותו של הנפגע לפני שהוא קובע אותו.
כאשר המדובר בקטין הרי שלתקופה שעד גיל 21 אין מקום לפצותו בדר"כ (אלא במקרים מיוחדים בהם הוא הוכיח שהפסיק את לימודיו לפני שהיה בן 18 וכבר התחיל לעבוד ולהשתכר).
בסיס שכרו של קטין או צעיר בתחילת הדרך (כצעיר יחשב בדר"כ חייל או סטודנט, שההנחה לגביהם היא שהם טרם הצליחו למקם עצמם בשוק העבודה לפני התאונה) הינו השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה. נכון לאוקטובר 2007, המדובר על 6,800 ש"ח.
קטינים וצעירים בתחילת הדרך בד"כ לא יפוצו בעבור הפסדי שכר לעבר אלא מגיל 21.
עוד נתון חשוב לגבי השכר בתאונות דרכים הוא שמי שמשתכר מעל שילוש השכר הממוצע במשק (השכר הממוצע במשק נכון לספטמבר 2007 עומד על 7,789 ש"ח ברוטו) יהיה זכאי לפיצוי רק לפי שילוש השכר הממוצע במשק.
בראש נזק זה מפוצה הנפגע בגין הפסדי ההשתכרות שלו מיום התאונה ועד יום מתן פס"ד.
בתקופת אי הכושר המלא (דהיינו, בתקופה בה לנפגע יש ימי מחלה) בדר"כ הפיצוי יהיה מלא.
לאחר תקופה זו קיימות שתי גישות לפיצוי.
הגישה הראשונה הינה גישת הפיצוי לפי ההפסד בפועל, ובה מפצים את הנפגע בגין ההפרש שבין השתכרותו לפני התאונה לבין השתכרותו אחרי התאונה. לדוגמא, אם לפני התאונה השתכר הנפגע 5,000 ש"ח ולאחר התאונה (ובתום תקופת אי הכושר) השתכר הנפגע 3,000 ש"ח הרי שגובה הפיצוי יהיה 2,000 ש"ח לחודש ממועד תום תקופת אי הכושר ועד מועד פסק הדין (או עד מועד השינוי בשכר).
הגישה השנייה דוגלת בפיצוי לפי ההפסד הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה מהנכות, גם אם ההפסד בפועל הוא גבוה יותר או נמוך יותר. כך למשל, אם לפני התאונה השתכר הנפגע 5,000 ש"ח ונגרמו לו בתאונה 10% נכות, הרי שגובה הפיצוי יהיה 500 ש"ח לחודש (5,000 ש"ח X 10%) ממועד תום תקופת אי הכושר (או ממועד התגבשות הנכות) ועד למועד פס"ד.
השימוש בגישה הראשונה נפוץ יותר בנכויות הגבוהות, שם ניתן לקשור בקשר סיבתי ישיר את ההפסד עם הנכות המשמעותית. כך למשל, נפגע שנקבעו לו 50% נכות אורטופדית ושכרו נפגע ב- 60% (מ- 5,000 ש"ח ל- 2,000 ש"ח), יפוצה, ככל הנראה, לפי ההפסד הממשי של שכרו (3,000 ש"ח).
השימוש בגישה השנייה נפוץ יותר בנכויות הנמוכות, שם ההנחה היא שככל שקיימת פגיעה משמעותית בשכר היא אינה קשורה, בדר"כ, לנכות הנובעת מהתאונה. עם זאת, יש עדיין מקום לפצות את הנפגע לפחות בחלק היחסי שפגיעה בשכרו שגורמת, באופן פוטנציאלי, נכותו. כך למשל, אם שכרו של נפגע הופחת ב- 50% (מ- 5,000 ש"ח ל- 2,500 ש"ח) אך נכותו הינה 10%, הרי שהוא יפוצה, ככל הנראה, ב- 500 ש"ח לחודש (5,000 ש"ח X 10%) ולא ב- 2,500 ש"ח כפי פגיעתו הממשית.
קיימים כמובן מקרים בהם יחושב ההפסד בפועל למרות שהמדובר בנכות נמוכה (כך למשל, במקרה הכנר שהובא לעיל).
הוצאות רפואיות ושיקומיות לעבר
הכלל הוא שהוצאות רפואיות מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולכן ככל שהטיפולים הרפואיים הנזקקים כלולים ב"סל התרופות" אין מקום לפצות עבורן.
עם זאת, ככל שהנפגע נזקק לטיפול שאינו כלול בסל התרופות, ומומחה ביהמ"ש התייחס לטיפול זה באופן מיוחד, הרי שהנפגע יפוצה בעבורו באופן מלא, בכפוף להצגת קבלות (שכן, כאמור המדובר בנזק מיוחד, שדרוש להוכיחו בראיות של ממש). כך למשל, אם נזקק אדם לניתוח פלסטי שעלותו אינה כלולה "בסל התרופות", יפוצה אותו אדם בעלות הניתוח המוצע בהתאם למחירים אותם יקבע המומחה.
יצויין, בהערת אגב, שהפסיקה קובעת שלא ניתן לחייב אדם לעשות ניתוח רק כדי להפחית מנזקו.
במידה והמומחה אינו בקיא במחירים, ממנים (במקרים הקשים) מומחה לצרכים שיקומיים שיקבע את הצרכים הרפואיים והאחרים של הנפגע וכן את עלותם.
במקרים המאוד קשים, ימונה מומחה "כלכלי" אשר יעריך את עלויות "התאמת הדיור" הנדרשים לנפגע. כך למשל, במקרים של פגיעת ראש קשה, נדרש לפעמים שהנפגע ישהה בטמפרטורה מסוימת בלבד, ולכן המומחה יעריך את עלותו של מזגן ועלות החשמל הנוספת בעקבות כך.
דוגמא נוספת היא הדוגמא של הנפגע שאינו שולט על הסוגרים. בשכזה, ימונה מומחה שיעריך את עלות החיתולים החד פעמיים ואת עלות הכביסה המוגברת בעקבות ההרטבה.
חשוב מאוד לציין שבמקרה והמדובר בתאונת דרכים שהינה תאונה בעבודה (כפי שהוסבר לעיל), הרי שבמלוא העלויות הרפואיות נושא המוסד לביטוח לאומי (בכפוף לסייגים מסוימים, שמפאת אורך המאמר, לא אתייחס אליהם כאן).
למרות כל האמור לעיל, הרי שברוב המקרים, גם כאשר אין קבלות ואפילו במקרים בהם לא נותרה נכות, נוהגים בתי המשפט לפסוק סכומים הנעים בין כמה מאות שקלים לכמה אלפי שקלים כ"פיצוי גלובאלי" ברכיב זה.
הוצאות ניידות בעבר
ההנחה היא שאדם שנפגע נזקק לעזרה על מנת להתנייד לצורך טיפוליו הרפואיים ולעיתים נזקק לעזרה מוגברת לצורכי ההתניידות היומיים שלו.
במקרים הקשים ממונה מומחה שיקומי שיקבע את צורכי הניידות של הנפגע, ולעיתים אף נקבע שהנפגע זקוק לשיקום באמצעות רכב, או לפחות להבטחת האפשרות שירכוש רכב המתאים לנכותו.
המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת ניידות לנפגעים הזכאים לכך, בהתאם לרשימה שמפורסמת על ידי משרד האוצר. עיקר הזכאים לקצבה זו הינם נפגעי רגליים.
גם את רכיב נזק זה צריך להוכיח בראיות של ממש (קבלות עבור דלק, מוניות, אוטובוסים וכדומה) וגם ברכיב זה נוטה ביהמ"ש לפצות את הנפגע בסכום "גלובאלי" כאשר אין לו קבלות.
עזרת הזולת בעבר
נפגע הזקוק לעזרת הזולת בפעולות היום יום זכאי לפיצוי בגין עזרה זו.
במידה והנפגע משלם מכיסו עבור העזרה (שוכר שירותים של עובד משק בית), הרי שהוא זכאי להוצאות שהוציא בפועל.
במרבית המקרים, ולאור הפרקטיקה הנוהגת במקומותינו, להעסיק עזרה בשכר ולא לדווח על תשלום השכר לשלטונות המס, הרי שביהמ"ש נאלץ בדר"כ להעריך את שווי העזרה בשכר.
נכון להיום מוערכת שעת עזרה בשכר בסך של 35 ש"ח.
קיימים מקרים רבים בהם לנפגעים אין כסף לשלם עבור עזרה בשכר, והם נעזרים בבני משפחתם לצורך עזרה.
ככל שהעזרה אינה חורגת ממה שמצפים מבן משפחה סביר לעזור לבן משפחה אחר השרוי במצוקה, הרי שביהמ"ש יטה לפצות על הצד הנמוך. ככל שהמדובר בעזרת בני משפחה אינטנסיבית יותר, ביהמ"ש יטה לפצות באופן דומה לאופן שהוא מפצה נפגעים ששכרו עזרה.
נהוג לפסוק שעות עזרה לפי מצבו של הנפגע ולחלק את הפיצוי לתקופה הסמוכה לאחר האירוע (תקופת "אי הכושר") ולתקופה שלאחרי אי הכושר ועד ליום מתן פס"ד.
בתקופת אי הכושר, נהוג לפסוק לפי חומרת הפגיעה. אם הנפגע היה מנוע לחלוטין מלעשות כל פעולה, ונדרש לעזרה סביב השעון, הרי שהיו מקרים בהם פוצה הנפגע עבור 24 שעות עזרה ביום.
במקרים בהם הפגיעה של הנפגע מונעת ממנו מלסייע בביצוע עבודות הבית, נהוג לפצות את הנפגע לפי 5 שעות עזרה שבועיות (בדומה למספר השעות שצפוי ממשק בית לשכור לעזרה בשבוע עבור ביצוע עבודות הבית הקשות).
לאחר שמתייצבת הנכות, הרי שקביעת שעות העזרה תלויה רבות בסוג הנכות. ככל שהמדובר בנכות אורטופדית או נוירולוגית המגבילה בתנועה או בתחושה, הרי ששעות העזרה להם יזקק הנפגע גדולות יותר.
נזק כללי
הנזק הכללי הינו הנזק שאינו ניתן להערכה ממונית במועד מתן פסק הדין, וזאת בשל העובדה שהוא צופה פני עתיד.
למעשה הנזק הכללי הוא תמונת מראה של הנזק המיוחד, וכל הרכיבים (למעט אחד) קיימים גם בפיצוי הכללי.
ההבדל המשמועתי היחידי בין הפיצוי לעבר לפיצוי לעתיד הוא שיטת החישוב שתוסבר להלן.
הבדל נוסף הוא שבניגוד לעבר, כאשר לנפגע לא נותרת נכות צמיתה, מרבית רכיבי הנזק לעתיד חסומים בפניו, ולמעשה למעט כאב וסבל ובמקרים חריגים מאוד גם הפסד השתכרות לעתיד, הנפגע לא יפוצה בעבור נזקים לעתיד.
על מנת להעריך את הנזק העתידי צריך להכיר כמה מושגים בסיסיים.
המושג הראשון, והחשוב ביותר, הינו "נוסחת ההיוון". מטרתה של נוסחה זו היא להעריך מהו השווי של הפסד חודשי קבוע בעתיד נכון להיום. דהיינו - כמה שווה היום הפסד של 1 ש"ח בחודש למשך X שנים.
עריכת חשבון בהתאם לנוסחת היוון נקרא "חשבון אקטוארי", וזו דרך החשבון הנפוצה ביותר במישור הנזק הכללי.
ה"הגיון" הבריא אומר, שאם מפסידים 1 ש"ח לחודש למשך 10 שנים, אז כדי לחשב כמה כסף הפסדנו במשך אותם 10 שנים צריך לעשות 1 ש"ח X 10 שנים X 12 חודשים = 120 ש"ח.
ה"הגיון" הכלכלי-משפטי קובע שה"שקל" של היום שווה יותר מה"שקל" של מחר, ולכן כדי להעריך כמה שווה ה"שקל" של מחר, צריך להכפיל את ההפסד ב"מקדם היוון" שמטרתו להעריך את שווי השקל של מחר - היום.
כדי לא לסבך את המאמר, נסביר שעבור כל שנה בעתיד, צריך להפחית (בערך) 1.15% מהמכפלה ה"הגיונית". ונדגים.
נחזור לדוגמא של הפסד של 1 ש"ח לחודש למשך 10 שנים.
החישוב לפי נוסחת ההיוון יהיה :
1 ש"ח X 10 שנים X 12 חודשים X 88.5% (הפחתה של 1.15% X 10 שנים) = 106.2ש"ח.
החשבון דעליל הוא מאוד לא מדוייק, וככל שהשנים עולות - כך השונות בחישוב גדולה יותר. המדובר על ממוצע מוערך שנועד לצרכי פשטות החשבון והבנת העיקרון, וייתכנו סטיות של כ- 10%± מהתוצאה הנכונה.
כאן תוכל למצוא את טבלת מקדמי היוון ("השווי הנוכחי של קצבה/הפסד חודשי קבועים על בסיס ריבית בשיעור 3%).
המושג השני שחשוב להכיר הוא תוחלת חיים.
על פי הנתונים המפורסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - הרי שתוחלת החיים הממוצעת של גבר עומדת על 73.8 שנים ושל אישה עומדת על 82.3 שנים.
ככל שגילך מבוגר יותר, כך תוחלת החיים שנותרה לך גבוהה יותר. לדוגמא: גבר שנולד היום צפוי לחיות 77.4 שנים. לעומד זאת, גבר שהיום הוא בן 77 צפוי לחיות עוד כ- 9 שנים.
הטבלה המלאה של תוחלת החיים מצויה באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
אובדן כושר השתכרות בעתיד
ממש בדומה לרכיב נזק זה בעבר, יש לקבוע מהו בסיס השכר הרלוונטי לחישוב.
כאמור, כאשר המדובר בקטינים או צעירים בתחילת הדרך, יש להעמיד את גובה ההשתכרות על השכר הממוצע במשק (6,800 ש"ח נכון ל- 10/07).
לאחר קביעת גובה השכר יש להכפילו בגובה הנכות התפקודית שנקבעה ובמקדם ההיוון עד גיל הפרישה.
ככל שהמדובר בקטין, יש לערוך את החישוב רק מגיל 21 עד לגיל הפרישה.
גיל הפרישה לשכיר ו/או שכירה עומד על 67, ואילו לעצמאי עד 70.
לצורך הדוגמא נדבר על נפגע בן 30, שנקבעו לו 10% נכות תפקודית ושהשתכר 5,000 ש"ח ועבד כשכיר. לאותו אדם נותרו 37 שנות עבודה.
משכך, החישוב ה"לא מדוייק" יוביל לתוצאה:
10% נכות תפקודית X 5,000 ש"ח X 37 שנים X 12 חודשים X 57.45% (100% - 1% עבור כל שנה) = 127,539 ש"ח.
החישוב המדויק יוביל לתוצאה:
10% נכות תפקודית X 5,000 ש"ח X 267.9936 (מקדם היוון ל- 37 שנים) = 133,996 ש"ח.
זאת אומרת שהחישוב ה"לא מדויק" סטה בכ- 5% מהחישוב המדויק, אך נתן הערכה ריאלית לגבי גובה הפיצוי.
בנכויות נמוכות לא נהוג לפצות את הנפגע במלוא החישוב ה"אקטוארי" אלא נהוג לפצות בפיצוי גלובאלי בשיעור מסוים מתוך הפיצוי האקטוארי.
ככל שהנכות התפקודית הינה בתחום המפריע יותר לתפקודו של הנפגע בעבודה, כך גובה הפיצוי הגלובאלי יהיה קרוב יותר לגובה הפיצוי האקטוארי.
כך למשל, אם ניקח את הדוגמא דלעיל, בה הפיצוי האקטוארי עומד על כ- 130,000 ש"ח, סביר להניח, שככל שהמדובר בנכות אורטופדית והנפגע הוא פועל כפיים, יטה ביהמ"ש לפסוק כ- 70% מהחשבון האקטוארי, ויעמיד את הפיצוי ברכיב זה על כ- 90,000 ש"ח.
עזרת הזולת בעתיד
השיקולים המנחים את ביהמ"ש ברכיב נזק זה דומים מאוד למעשה לשיקולים המנחים את ביהמ"ש לפסוק פיצוי בעבור עזרת הזולת בעבר.
היינו, ככל שהנפגע שילם בעבר (עד למועד פס"ד) עבור העזרה, והוא אף צפוי לשלם בעבודה בעתיד, הרי שיש להעריך מהי כמות ההוצאה החודשית שיוציא הנפגע על עזרה בשכר ולמשך איזו תקופה.
לעיתים רבות מחשב ביהמ"ש את סכום הפיצוי בחשבון "אקטוארי" עד תום תוחלת חייו של הנפגע.
כאמור, ולצורך הדוגמא, ניקח את המקרה ה"קלאסי" בו מחליט ביהמ"ש שנפגע האורטופדי זקוק ל- 5 שעות עזרה שבועיות בשל נכותו עד תום תוחלת חייו.
נניח שאותו נפגע הוא בן 30. תום תוחלת חייו הצפוייה (החשבון נערך מגיל 0 ולא מגיל 30, לצורך הנוחות) הינה בעוד כ- 44 שנים.
משכך, חשבון הפיצוי הלא מדויק (שנערך באופן גס ולא מדויק ולא בהתאם לתוחלת החיים המתחשבת בגילו הנוכחי ולא בהתאם למקדם ההיוון המדויק) עומד על :
35 ש"ח לשעה X 5 שעות שבועיות X 4.2 שבועות בחודש X 12 חודשים בשנה X 44 שנים X 49.4% (לפי 100% - 1.15% לכל שנה) = 191,711 ש"ח.
חשבון מדויק (בהתאם לתוחלת חיים משוערכת בהתאם לגיל ומקדם היוון מדויק) עומד על:
35 ש"ח לשעה X 5 שעות שבועיות X 4.2 שבועות בחודש X 292.9697 (מקדם היוון למשך 44.1 שנים) = 215,332 ש"ח.
זאת אומרת שהחישוב ה"לא מדויק" סטה בכ- 10% מהחישוב המדויק, אך נתן הערכה ריאלית לגבי גובה הפיצוי.
הוצאות רפואיות ושיקומיות והוצאות ניידות לעתיד
גם כאן, כמו ברכיב הנזק הזהה לעבר, הכלל הוא שהוצאות רפואיות מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולכן ככל שהטיפולים הרפואיים הנזקקים כלולים ב"סל התרופות" אין מקום לפצות עבורן.
עם זאת, ככל שהנפגע נזקק לטיפול שאינו כלול בסל התרופות, ומומחה ביהמ"ש התייחס לטיפול זה באופן מיוחד, הרי שהנפגע יפוצה בעבורו באופן מלא.
גם כאן, מוערכת נזקקותו לעזרה מוגברת לצורכי ההתניידות היומיים שלו.
הרעיון הוא שאת הערכת הנזקקות של הנפגע החודשית יש להכפיל במקדם ההיוון הרלוונטי עד תום תוחלת חיים.
ושוב, בנכויות נמוכות, סביר יותר להניח שביהמ"ש יפסוק סכום פיצוי גלובאלי לעתיד ולא יערוך חשבון מדוייק.
נזק שאינו נזק ממון ("כאב וסבל")
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קבע נוסחה חשבונית מדויקת לחישוב הנזק שאינו ממוני, והיא "אחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות לצמיתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה".
ה"סכום המקסימאלי", נכון להיום, הינו בערך 149,000 ש"ח.
היינו, במידה ונגרמו 10% נכות, מגיע לנפגע 14,900 ש"ח (1% X 149,000 ש"ח X 10 אחוזי הנכות שנגרמו בתאונה).
במידה והנפגע היה בן 30 ומעלה ביום התאונה, הרי שמהסכום דלעיל יופחת 1% מהפיצוי בעבור כל שנה מעל גיל 30.
היינו, נניח שהנפגע מהדוגמא לעיל הינו בן 35 (5 שנות הפחתה), מגיע לנפגע 14,155 ש"ח (1% X 149,000 ש"ח X 10 אחוזי נכות שנגרמו בתאונה X 95% (המהווים הפחתה של 1% בעבור כל שנה מעל גיל 30).
מעבר לסכום זה, מגיע לנפגע כ- 300 ש"ח עבור כל יום אשפוז (כולל "אשפוז יום") בו שהה בביה"ח בעקבות התאונה.
עולה השאלה מה קורה אם נקבע שלנפגע לא נותרה נכות.
לכאורה, בהתאם לנוסחה, לא מגיע לנפגע כלום (1% X 149,000 ש"ח X 0 נכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה).
לצורך כך נקבע בתקנות שלביהמ"ש נתונה סמכות לפסוק עד 10% מהסכום המקסימאלי.
היינו בכל מקרה שלא נותרה נכות, או בכל מקרה שהנכות שנקבעה נמוכה מ- 10%, לביהמ"ש יש סמכות לפסוק פיצוי ברכיב זה בשיעור של עד 14,900 ש"ח.
על כל סכומי הפיצוי ברכיב זה, יש להוסיף ריבית והצמדה מיום התאונה ועד ליום הפיצוי.
שכר טרחת עורך דין
כללי לשכת עורכי הדין קובעים באופן חד משמעי מהוא שכר הטרחה המגיע בגין הטיפול התיק תאונת דרכים.
המדובר במדרג התלוי בשלב בהליך בו מתקבל הפיצוי.
אם הפיצוי מתקבל בשלב המשא ומתן בטרם הוגשה תביעה לביהמ"ש - זכאי הנפגע שלפיצוי שלו יוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 8%.
אם הפיצוי מתקבל לאחר הגשת תביעה לביהמ"ש - זכאי הנפגע שלפיצוי שלו יוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 11%.
אם הפיצוי מתקבל בשלב שבו מתקיים דיון בתביעה (דהיינו - שלב הבאת הראיות) - זכאי הנפגע שלפיצוי שלו יוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%.
מקרה מבחן
לאחר שסקרנו לעיל את כל רכיבי הפיצוי הן לעבר והן לעתיד, ניקח מקרה מבחן אחד ונראה איזה פיצוי צפוי הנפגע לקבל.
א', אדם צעיר בן כ- 27, עובד כמחסנאי בחברה גדולה.
א' נפגע בתאונת דרכים שאיננה תאונה בעבודה ב- 7/2005, ומומחה של ביהמ"ש בתחום האורטופדי קבע כי לא' נותרו 5% נכות אורטופדית כאשר המגבלה העיקרית שלו היא בתנועות כיפוף הגב.
מגבלה זו גם מפריע לו להתפלל.
א' הרוויח לפני התאונה כ- 5,000 ש"ח (לאחר ניכוי מס הכנסה).
לא' אושרו כ- 14 ימי מחלה.
לאחר מכן שב א' לעבוד, והיום הוא עובד באותו מקום.
נערוך כעת את חשבון נזקיו של א':
הפסד השתכרות בעבר
כאמור, בסיס שכרו של א' עומד על 5,000 ש"ח.
לתקופת אי הכושר, נפצה אותו בפיצוי מלא:
0.5 חודש (14 יום הם כחצי חודש) X 5,000 ש"ח = 2,500 ש"ח.
כאמור, לאחר מכן שב א' לעבודה מלאה ולא הפסיד יותר כסף.
לכאורה אין מקום לפצות אותו בפיצוי נוסף.
יחד עם זאת, סביר להניח שביהמ"ש יפצה אותו בפיצוי נוסף על ההפסד הפוטנציאלי של האפשרות להתקדם בעבודה בהתבסס על נכותו הקבועה מתום תקופת אי הכושר ועד ליום פס"ד (1/08):
27 חודשים (מתום תקופת אי הכושר ב- 8/05 ועד ליום מתן פס"ד) X 5% נכות X 5,000 ש"ח = 6,750 ש"ח.
סה"כ הפיצוי ברכיב זה : 11,750 ש"ח.
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
לאור העובדה שהמדובר בתאונה שלא הותירה נכות משמעותית, סביר להניח שביהמ"ש יפצה את הנפגע בסכום גלובאלי נמוך בשיעור שלא יעלה על 2,500 ש"ח.
הוצאות ניידות לעבר ולעתיד
ושוב, מכיוון שהמדובר בתאונה שלא הותירה נכות משמעותית, סביר להניח שביהמ"ש יפצה את הנפגע בסכום גלובאלי נמוך בשיעור שלא יעלה על 1,000 ש"ח.
עזרת הזולת לעבר ועתיד
ככל הנראה יפצה ביהמ"ש את הנפגע בסכום של כ- 1,000 ש"ח בגין עזרת הזולת בתקופת אי הכושר. סכום זה מבטא כ- 30 שעות עזרה בשכר, ולאור הנכות הנמוכה המדובר בפיצוי סביר בהחלט.
לעתיד סביר להניח שביהמ"ש יפצה את הנפגע בעוד 2,500 ש"ח, המהווים מספר שעות עזרה מצומצם בשנה למשך תקופת חייו מתוך ציפייה שבשלב כזה או אחר יתרגל הנפגע לתפקד במומו.
הפסד השתכרות לעתיד
חשבון אקטוארי לפי 5% נכות X 5,000 ש"ח X 267.9936 (מקדם היוון עד 67) = 67,000 ש"ח.
סביר להניח שלאור הנכות הנמוכה ולאור העובדה שהנפגע שב לעבודה סדירה ולא הפסיד כסף מתום תקופת אי הכושר ועד למועד פס"ד, יפצה ביהמ"ש את הנפגע בפיצוי גלובאלי בשיעור של 60% מהחשבון האקטוארי.
סה"כ ברכיב זה - 40,000 ש"ח (67,000 ש"ח X 60%).
כאב וסבל
על פי הנוסחה, מגיע לתובע כ- 7,500 ש"ח.
עם זאת, ולאור נתוני התיק לפיהם מתקשה התובע בתפילה ולאור העובדה שבכל זאת מדובר בנכות המשפיעה על תפקודו, ייטה ביהמ"ש לפסוק לו סכום גבוהה יותר.
סביר להניח שביהמ"ש יפסוק לו כ- 11,000 ש"ח.
סה"כ הנזק:
הפסד השתכרות בעבר - 11,750 ש"ח
הוצאות רפואיות - 2,500 ש"ח
הוצאות ניידות - 1,000 ש"ח
עזרת הזולת - 3,500 ש"ח
אובדן כושר השתכרות בעתיד- 40,000 ש"ח
כאב וסבל- 11,000 ש"ח
סה"כ 69,750 ש"ח
על סכום זה יש להוסיף את שכר הטרחה הרלוונטי, וכן החזר האגרה ששולמה.
אני מקווה שמאמר זה סייע בידכם לקבל מושג על עולם הפיצויים בתאונות דרכים.
למידע נוסף הנכם מוזמנים לגלוש באתר הבית העוסק בתאונות דרכים ונזקי גוף :
עורך דין לנזקי גוף
אין באמור לעיל כדי להוות יעוץ משפטי.
עורך דין לנזקי גוף
עורך דין לנזקי גוף
אין באמור לעיל כדי להוות יעוץ משפטי.
עורך דין לנזקי גוף
